1. זהו פסק דין בהתנגדות שהגיש הנתבע לביצוע שטר, אותו הגישה התובעת לביצוע בלשכת ההוצל"פ. הוחלט לקבל את ההתנגדות בחלקה, ולהלן הנימוקים.
2. התובעת הינה חברה, אשר בתקופה הרלוונטית לתובענה, ניהלה חנות למכירת כלי עבודה וחומרי בניה באילת. הנתבע הינו קבלן, העוסק בביצוע עבודות בניה ושיפוצים באילת.
הנתבע נהג לטענתו, לרכוש ציוד וחומרי בנין מספקים שונים, ובהם התובעת. במסגרת יחסיו עם התובעת, ניתן לנתבע אשראי לרכישת ציוד וחומרים כאמור.
ביום 8.9.05, חתם הנתבע על "טופס פתיחת אשראי" של התובעת (
ת/1), במסגרתו התחייב לסלק כל יתרת חוב שיחוב לתובעת, מיד עם קבלת דרישתה בכתב, לפי כרטסת הנהלת החשבונות שלה. בסעיף "מורשי קניה" שבטופס, נכתב בכתב יד
"יוסי בלבד/אישור טלפוני".
ביום 2.12.07, חתם הנתבע על "טופס פתיחת אשראי" נוסף (
ת/3), על גבי טופס זהה. בסעיף "מורשי קניה" בת/3, נכתב
"יוסי בלבד".
הנתבע מסר לתובעת שטר חוב, עליו נכתבה הערה "
לביטחון למוטב בלבד". אין חולק, כי השטר נמסר, להבטחת האשראי שנתנה לו התובעת. השטר האמור נמסר לתובעת, כאשר הוא חתום, אך התאריך והסכום אינם כתובים בו. התובעת מילאה בשטר, את פרטי חובו הנטען של הנתבע, כפי שהופיע לטענתה בספריה, בחודש מרץ 2009 - 84,349.39 ש"ח, הוסיפה את התאריך 23.3.09, והגישה את השטר לביצוע בלשכת ההוצל"פ. זהו השטר אליו מתייחסת ההתנגדות.
3. הנתבע טען, בין היתר, בהתנגדותו, כי לא חב לתובעת חוב כלשהו, במועד בו הוגש השטר ללשכת ההוצל"פ. לטענתו, הוא פנה אל מנכ"ל התובעת דאז, מר רון וקסלר, וביקש לברר מדוע נדרש לשלם לתובעת, כאשר איננו חייב לה חוב כלשהו. מר וקסלר השיב לטענת הנתבע, כי בבדיקת מאזן שערך, מצא חשבוניות על שם הנתבע, מסוף שנת 2007 או תחילת שנת 2008, שלא שולמו, בסכום של למעלה מ-80,000 ש"ח.
הנתבע טען, כי רק לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ, הועמדו מסמכי התובעת לעיונו, ומבדיקתו התברר, לטענתו
"...כי חלק גדול מתעודות המשלוח כלל לא הגיעו אלי. לא הזמנתי ולא קיבלתי את הסחורה הרשומה בהן. לגבי החלק האחר של תעודות המשלוח בהן מופיעה צורת חתימתי יתכן שקיבלתי את הסחורה אך אם קיבלתיה אזי תמורתה שולמה כפי שאפרט בהמשך... בחלק מתעודות המשלוח לא רק שלא נרשם כי אני קיבלתי את הסחורה אלא נרשם שהסחורה התקבלה אצל "מוסטפה" או שמות דומים אחרים, שעה שהוסכם במפורש ובהדגשה על גבי תעודות המשלוח כי הסחורה תימסר לי בלבד ("ליוסי בלבד!!!"). סחורה שהוזמנה על ידי אלמוני ולא אישרתי את קבלתה אין ברישומה בספרי הזוכה כדי לחייב אותי. (תנאי אישור קבלת המשלוח על ידי, יכונה להלן - התנאי המאשר)".
בהמשך טען:
"על חלק מתעודות המשלוח שוקסלר הציג בפני, אני מזהה את צורת חתימת ידי (אשר קל מאוד לזייפה) - במידה ואכן רכשתי את הסחורה אזי תמורתה שולמה לזוכה במועדי האשראי המוסכם".
הנתבע הוסיף וטען, כי שילם עבור הסחורה שרכש בשלושה אופנים - ישירות, בתוך תקופת האשראי המוסכמת; בדרך של תשלום ע"י הלקוח עבורו בוצעה העבודה; או תשלום ע"י בעל חוב או לקוח של הנתבע, במקום התמורה שחבו לנתבע.
לטענת הנתבע, בעת הבירור שערך עם מר וקסלר, נטל מר וקסלר תעודת משלוח, בה נכתב, כי הנתבע רכש סחורה אשר סופקה לאדם ששמו איציק, התקשר אל אותו אדם, ובשיחה עמו התברר, כי כלל אינו מכיר את הנתבע, ולא הזמין ממנו כל עבודה. לענין זה העיד הנתבע בהמשך, כאמור להלן, את מר יצחק דדון, הוא איציק, עמו נערך הבירור האמור.
הנתבע התייחס בהמשך, לחשבוניות שונות שנמסרו לב"כ ע"י התובעת, וטען, כי שילם את הסכומים הנקובים בהן. כן טען, כי עובר לחתימת טופס פתיחת האשראי מיום 2.12.07 -
ת/3, פרע את כל התשלומים שחב עד אותו מועד.
הנתבע טען, כי מעולם לא ביקש ולא קיבל מהתובעת, או מספק אחר, אשראי, בסדר גודל כנקוב בשטר - למעלה מ-80,000 ש"ח, וכי האשראי שקיבל מן התובעת, עמד על אלפי שקלים בודדים.
4. התובעת העידה כעדים מטעמה, את מנהל הכספים שלה, מר רון וקסלר, באמצעותו הוגשו מסמכי הנה"ח הרלוונטיים, לרבות תעודות משלוח וחשבוניות, וכן את מר עודד סקורי, נהג, עובד התובעת, אשר לטענתה סיפק סחורה לנתבע במועדים שונים, כנקוב בתעודות משלוח מסוימות, בהן הופיע שמו של מר סקורי כנהג שסיפק את הסחורה.
הנתבע העיד לעצמו, וכן העיד כאמור, את מר יצחק דדון.
5. השטר שהוגש לביצוע, הינו כאמור שטר חוב, אשר נמסר לתובעת, כאשר איננו נושא תאריך וסכום. אין חולק, כי הנתבעת היא שמילאה פרטים אלה בשטר, וזאת, ע"פ סכומי החיובים בכרטסת הנתבע, שהתנהלה אצלה.
המחלוקת בין הצדדים, מתייחסת לעסקת היסוד, ובמסגרת זו, רובץ על התובעת הנטל להוכיח, את חובו הנטען של הנתבע. ככל שיעלה בידה להרים את הנטל האמור, ביחס לסכום החוב הנטען או חלקו, יעבור אל הנתבע הנטל להוכיח, כי פרע את החוב הנטען, כנטען בתצהירו שצורף להתנגדות.
גרסת התובעת נשענת כאמור, על מסמכי הנה"ח שלה, על עדות מר וקסלר, ועל עדות מר סקורי, המתייחסת לחלק מתעודות המשלוח.
התובעת נשענת גם על עדותו של הנתבע, המודה כי חלק מתעודות המשלוח חתומים בחתימה הנחזית כחתימתו, כאשר נמנע מלטעון, כי חתימתו זויפה.